ניתוח כפתורים לילדים

 ניתוח כפתורים לילדים – מתי מבצעים?

כפי שאמרנו, ניתוח כפתורים מטרתו לנקז נוזלים מהאוזניים. מה זה נוזלים באוזניים? למה זה גורם והאם צריך לטפל? למה לא פשוט לשאוב אותם?

שאלות כגון אלו ורבות אחרות אני נשאל כמעט על בסיס יומי. אז בואו ננסה לעשות קצת סדר.

מבנה האוזן והסיבות לניתוח כפתורים

האוזן נחלקת לשלושה חלקים:

• אוזן חיצונה – מהאפרכסת דרך תעלת האוזן החיצונה ועד לעור התוף.
• אוזן תיכונה – מעור התוף דרך עצמימי השמע ועד לכניסה לשבלול השמע.
• אוזן פנימית – שבלול השמע והמבוך הוסטיבולרי (אברי שיווי המשקל).

אוזן תיכונה וחצוצרת האוזן

מדובר בחלל בנפח 1 מ"ל שבו ממוקמות עצמות זעירות המחוברות מצד אחד לעור התוף ומצידן השני לשבלול השמיעה. כך יכול גל הקול הנכנס לאוזן להמשיך אל שבלול השמע וממנו למח וזאת תוך כדי הגברת עוצמתו. באופן תקין ועל מנת למקסם את יעילותה, האוזן התיכונה חייבת להיות מאווררת היטב. פעולת אוורור האוזן התיכונה ואיזון הלחץ הנמצא בה והשוואתו לסביבה, מבוצעת ע"י חצוצרת האוזן – Eustachian Tube – אשר מחברת בין חלל האוזן התיכונה לחלל הלוע שמאחורי האף (ראה מאמר על ניתוח בלון לאוזן). 

פתיחה רגעית של התעלה מאפשרת כניסת אוויר לאוזן מחלל האף וכך מתבצע איזון של לחץ האוויר משני צידי עור התוף. דוגמא לכך ניתן להרגיש במהלך טיסה או צלילה שבמהלכן הלחץ החיצוני על עור התוף משתנה במהירות, הוא מתחיל להימתח ואנו מרגישים כאב. בפעולת פמפום פשוטה (סגירת האף בשתי אצבעות ו"ניפוח האוזניים") אנו יכולים לפתוח את התעלה ולאזן את הלחץ.

כאשר ישנה בעיה בתפקוד חצוצרת האוזן והיא לא מאזנת כנדרש את הלחץ בחלל האוזן התיכונה, מתחיל להיווצר תת לחץ (ואקום) בחלל זה אשר גורם להצטברות נוזל בתוכו. מצב זה פוגע בשמיעה. התחושה היא כמו של שמיעה דרך אוזניות הגנה מפני רעש. בשלבים מאוחרים יותר גם עור התוף יכול להמשך פנימה ע"י הוואקום עד כדי יצירת 'כיסי משיכה' עם סיבוכים נוספים כגון מחלת 'כולסטאטומה'. 

בילדים, חצוצרת האוזן עדיין אינה בשלה דיה והיא נמצאת במנח אנטומי אופקי יותר ביחס לחצוצרת האוזן של המבוגר. לכן, ילדים נוטים יותר למצב זה של צבירת נוזלים המוגדר כ'דלקת נסיובית כרונית של האוזן התיכונה' – Serous Otitis Media. כעת ברור מדוע לא ניתן לשאוב את הנוזל במרפאה וזאת משום שהוא נמצא מאחורי עור תוף שלם. כאמור, מצב זה שכיח מאד בילדים אך לעיתים נתן לראותו גם במבוגרים. ככל שהילד גדל כך קטנה שכיחות המחלה.

מצב אחר בו נראה נוזל בחלל האוזן התיכונה הוא בזמן התפתחות דלקת אוזן חריפה, עוד בטרם החליפה את הנוזל מוגלה. גם בשלב ההתאוששות מדלקת אוזן חריפה אנו נראה נוזל בחלל האוזן התיכונה לזמן ממושך, אפילו עד 3 חודשים.

האם חובה לבצע ניתוח כפתורים כאשר קיימת תופעה של מים באוזן

ראשית, לא תמיד צריך טיפול ניתוחי. לא אחת, בזמן המעקב הארוך אחר האוזן אנו נראה שיפור ספונטני במצבה עם אוורור מחדש ללא צורך בכל טיפול. עם זאת, במקרים של העדר שיפור לאחר מעקב ממושך, או בירידת שמיעה משמעותית ובוודאי כאשר הפגיעה בשמיעה גורמת לעיכוב בהתפתחות השפה אנו נעדיף להתערב.

ניתוח צנרור תופיות (ניתוח כפתורים)

כפי שאמרנו קודם מדובר בניתוח קצר אשר במהלכו מתבצעת שאיבת הנוזל מחלל האוזן התיכונה. כך למעשה מתבצע מעקף של חצוצרת האוזן בעלת התפקוד הלקוי. הניתוח מבוצע בילדים תחת הרדמה כללית ובמבוגרים יכול להתבצע בהרדמה מקומית. 

אין כאב לאחר הניתוח כלל וניתן לחזור לפעילות שגרתית, כולל שחייה ומקלחת, כבר מספר ימים אחריו. הצינורית נפלטת בעצמה בממוצע בין חצי שנה לשנה וחצי לאחר הניתוח והנקב, ברוב המקרים, נסגר בעצמו. המחשבה היא שעד שהצינורית תפלט, חצוצרת האוזן תבשיל בינתיים וכשהצינורית תפלט כבר לא יהיה בה צורך. 

ישנם מקרים בהם לאחר פליטת הצינורית שוב האוזן צוברת נוזל ויש צורך בניתוח חוזר. במקרים בהם בוצע צנרור תופיות חוזר נשקול לעיתים שימוש בצינורית מסוג אחר שאינה נפלטת בעצמה אלא נשארת באופן קבוע בעור התוף (צינורית מסוג T-Tube). נפוץ מאד לשלב בין ניתוח צנרור תופיות לניתוח הקטנת שקד שלישי ו/או ניתוח הקטנת שקדים.

דלקת חריפה חוזרת של האוזן התיכונה כאינדיקציה נוספת לניתוח כפתורים.

הטיפול המקובל במחלה זו, שגם היא נפוצה יותר בילדים, הנו טיפול אנטיביוטי שבדרך כלל מספיק. אולם, ישנם מקרים בהם מתפתח זיהום שוב ושוב הכרוך בחום גבה, אי שקט וכאב. לעיתים יש צורך בטיפולים אנטיביוטיים חוזרים ונשנים. במצב כזה אנו נעדיף לבצע צנרור תופיות על מנת לאוורר בצורה מיטבית את חלל האוזן התיכונה ולקטוע את רצף הזיהומים ואת הסיבוכים העלולים להיגרם מהם כגון דלקת בחלל שמאחורי האוזן (מסטואידיטיס), דלקת קרום המח (מנינגיטיס) ועוד.